Bava Metzia 104

Kapitel 104

א יתר על כן מוכרה בשויה מאי לאו שפחתה יותר מכדי אונאתה לא יתירה דאכתי לא פחתה בכדי אונאתה מוכרה בשויה

1 Wenn aber mehr, so verkaufe man ihn für seinen Wert. Doch wohl, wenn er mehr als das bei der Übervorteilung festgesetzte Maß abgegriffenist!? – Nein, mehr heißt, wenn er nicht bis zum bei der Übervorteilung festgesetzten Maße abgegriffen ist; man verkaufe ihn dann für seinen Wert.

ב מיתיבי עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה בסלע עד שקל מאי לאו דפחית פורתא פורתא לא דנפיל לנורא ואפחות בחדא זימנא

2 Man wandte ein: Wieviel darf [von einer Münze] abgegriffen sein, um sie halten zu dürfen? Von einem Sela͑ bis zu einem Šeqel. Doch wohl, wenn er nach und nach abgegriffen ist!? – Nein, wenn er ins Feuer gefallen und mit einem Male reduziert worden ist.

ג אמר מר יקבנה ויתלנה בצואר בנו או בצואר בתו ורמינהי לא יעשנה משקל בין משקלותיו ולא יזרקנה בין גרוטותיו ולא יקבנה ויתלנה בצואר בנו ובצואר בתו אלא או ישחוק או יתוך או יקוץ או יוליך לים המלח

3 Der Meister sagte: Man durchloche ihn vielmehr und hänge ihn an den Hals seines Sohnes oder seiner Tochter. Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Man darf esnicht zu einem Gewichte unter anderen Gewichten herrichten, auch nicht in Bruchmetall werfen, ferner nicht durchlochen und an den Hals seines Sohnes oder seiner Tochter hängen; vielmehr muß man es zerreiben, zerschmelzen, zerschlagen oder ins Salzmeer werfen!?

ד אמר ר' אלעזר ואמרי לה רב הונא אמר ר' אלעזר לא קשיא כאן באמצע כאן מן הצד:

4 R. Elea͑zar, manche sagen, R. Hona, erwiderte im Namen R. Elea͑zars: Das ist kein Einwand; eines, wenn in der Mitte, eines wenn an der Seite.

ה עד מתי מותר להחזיר בכרכים עד שיראה לשולחני בכפרים עד ערבי שבתות: מאי שנא בסלע דמפליג ומאי שנא בטלית דלא מפליג

5 BIS WIE LANGE DARF MAN IHN ZURÜCKGEBEN? IN STÄDTEN, BIS MAN IHN EINEM WECHSLER GEZEIGT HABEN KANN, IN DÖRFERN, BIS ZUM VORABENDE DES ŠABBATHS. Weshalb macht er bei einem Sela͑ einen Unterschied und bei einem Gewände nicht?

ו אמר אביי כי תנן נמי מתני' בטלית בכרכין תנן רבא אמר טלית כל איניש קים ליה בגוה סלע כיון דלאו כל איניש קים ליה בגוה אלא שולחני הלכך בכרכים דאיכא שולחני עד שיראה לשולחני בכפרים דליכא שולחני עד ערבי שבתות דסלקין לשוקא:

6 Abajje erwiderte: Die Lehre von einem Gewände bezieht sich eben auf Städte. Raba erwiderte: Hinsichtlich eines Gewandes ist jeder Mensch sachkundig, hinsichtlich eines Sela͑ aber ist nicht jeder sachkundig, vielmehr muß man ihn einem Wechsler gezeigt haben; in Städten, wo Wechsler vorhanden sind, bis man ihn einem Wechsler gezeigt haben kann, in Dörfern aber, wo kein Wechsler vorhanden ist, bis zum Vorabende des Šabbaths, wo man zum Markte geht.

ז ואם היה מכירה אפי' לאחר שנים עשר חדש כו': היכא אי בכרכין הא אמרת עד שיראה לשולחני אי בכפרים הא אמרת עד ערבי שבתות

7 ERKENNT ER IHN &C. SELBST NACH ZWÖLF MONATEN. Wo, wenn in Städten, so sagst du ja, bis er ihn einem Wechsler gezeigt haben kann, und wenn in Dörfern, so sagst du ja, bis zum Vorabende des Šabbaths!?

ח אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן אי הכי אימא סיפא אין לו עליו אלא תרעומת למאן אי לחסיד לא קבולי ליקבלה מיניה ולא תרעומת תיהוי ליה ואלא להאיך דקבלה מיניה ולבתר דמקבלה מיניה תרעומת תיהוי ליה

8 R. Ḥisda erwiderte: Er lehrt einen Akt der Frömmigkeit. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: doch kann er nur Groll gegen ihn hegen; wer, wenn der Fromme, so nehme er ihn nicht zurück und hege gegen ihn keinen Groll, und wenn der, von dem er ihn zurückgenommen hat, wie sollte er, wenn jener ihn von ihm zurücknimmt, noch Groll gegen ihn hegen!? –

ט ה"ק הא אחר אע"פ שאין מקבלה הימנו אין לו עליו אלא תרעומת:

9 Er meint es wie folgt: wenn einer ihn ihm aber nicht zurücknimmt, so kann er nur Groll gegen ihn hegen.

י ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה: אמר רב פפא ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מיקרי נפש רעה והני מילי הוא דסגי להו

10 MAN DARF EINEN SOLCHEN OHNE BEDENKEN FÜR DEN ZWEITEN ZEHNTEN GEBEN, DENN DIES VERRÄT NUR EINEN SCHLECHTEN CHARAKTER. R. Papa sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß, wer an Münzen herumtüftelt, ein schlechten Charakter heiße. Dies jedoch nur dann, wenn sie noch passierbar sind.

יא מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה בא לפורטה פורטה בשויה בא לחללה מחללה ביפה

11 Dies ist eine Stütze für Ḥizqija, denn Ḥizqija sagte: Wechselt man ihn, so wechsle man ihn nach seinem richtigen Werte, weiht mandurch ihn aus, so wird er als guter genommen. –

יב מאי קאמר הכי קאמר אע"פ כשבא לפורטה פורטה בשויה כשהוא מחללה מחללה ביפה

12 Wie meint er es? – Er meint es wie folgt: obgleich man ihn, wenn man ihn wechselt, nach seinem richtigen Werte wechsle, dennoch ist er, wenn man durch ihn ausweiht, als guter anzusehen. –

יג למימרא דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני והאמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו

13 Demnach wäre Ḥizqija der Ansicht, daß man den zweiten Zehnten geringschätzig behandelndürfe, und [dem widersprechend] sagte Ḥizqija, daß, wenn der zweite Zehnt keine Peruṭa wert ist, erspreche: dieser samt seinem Fünftelsei mitausgeweiht durch das Geld der vorherigen [Ausweihung], denn man kann sein Geld nicht genau bemessen!? –

יד מאי ביפה בתורת יפה דתרי זילי לא מזלזלינן ביה

14 Unter ‘guter’ ist zu verstehen: für wieviel er gutist, denn doppelt geringschätzen darf man [den Zehnten] nicht.

טו גופא אמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו

15 Der Text. Ḥizqija sagte: Wenn der zweite Zehnt keine Peruṭa wert ist, so spreche er: dieser samt seinem Fünftel sei mitausgeweiht durch das Geld der vorherigen [Ausweihung]; denn man kann sein Geld nicht genau bemessen.

טז מיתיבי התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש

16 Man wandte ein: Wegen der Hebe und der Erstlinge ist mandes Todes, beziehungsweise des Fünftelsschuldig;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel